מכתבים לאחים

חלמתי שאני פתאום רואה אותך ברחוב. אתה עם ג׳ינס משופשף ואותה חולצת טישרט כמו בתמונה שמונחת אצלי על המדף במטבח. בכיס הקדמי צרור מפתחות הרכב שלך ובכיס השני קופסאת סיגריות- תמיד בקדמי. בחלום אני רצה אליך ומחבקת אותך חזק ואתה עם ידיים בכיסים ומבט נבוך.. אושרת עוזרי כותבת על אחיה עופר אבוטבול

אחי מרדכי, על המצבה כתוב: "מרדכי רדעי, בן שולמית וחיים .נולד בראשון לציון .נפל בקרב בתאריך א בטבת תש"ל . בן 19 בנופלו. תנצב"ה" נפלת במלחמת ההתשה בהיותך חייל בגדוד 271 בחיל ההנדסה. נפלת בזמן עבודות בניית "קו בר לב" שמטרתו הייתה, בניית קו ביצורים שיגנו ויקשו על תקיפה מצרית ,לעבר חצי האי סיני. אלי מרדכי כותב על אחיו סמל מרדכי מרדכי

לפני 4 שנים ביקשתי ממך לתלות לי את הווילון בחדר, לשאול עם החיוך עליו והתחלת לקדוח בקיר ולתלות את המוט, מגדלת את הכל שיהיה ישר פלס, תלת את המוט ואמרתי לך " וואי תודה רבה אלי" אמרת לי: "מה תודה? שרה כהן כותבת על אחיה רס״ר אליהו מאיר אוחנה

זוג צעיר בתוך חדר צהוב 
בדירת שיכונים צבעונית להחריד 
בלילה בודד נטול אהבה 
אל בוקר קודר בג'ינס וחולצה אדומה מירב שמיר כותבת על אחיה נפתלי בן ציון לנצקרון

בדרך לבית באוטו הגדול של דוד אהרון 
פנסים אדומים בחושך 
יושב בספסל מאחורה 
והראש צמוד לחלון 
הגשם יורד באלכסון 
והטיפות מתנגשות אחת בשניה אלעד כ״ץ כותב על אחיו סמ״ר מיכאל מיקי כ״ץ

אני לא באמת צריכה מכתב. 
אני מדברת איתו, 
נפגשת איתו, 
הוא אפילו ביקש פעם שאבוא ואשאר שם איתו. חופית דוד כותבת על אחיה סמ״ר שחר דוד

אחות גדולה ואח צעיר ממנה הולכים יחדיו איך דווקא בשעת ערב בשבילי המושב. יום שישי כמנהגו- ערב סרט מוקרן בבית העם. בילוי מושבי בימי אין-טלוויזיה. איילת שרעבי יזרעאל כותבת על אחיה סמ״ר ברק שרעבי

אחי נהוראי היה גדול ממני ב5 שנים. היה בן 20 בנופלו במלחמת שלום הגליל הראשונה. אילנה עמיחי כותבת על אחיה סמל נהוראי

רוני שלי, היה לך מין חיוך כזה ואור בעיניים, ידעת לעזור ולגרום לא רק לאחד וגם לא לשניים, אהבת הזולת, אהבת המולדת , משפחה וחברים אצלך, היה דבר יקר ערך ליאורה בורשטיין כותבת על אחיה סמ״ר רוני רביד

אורוש אח קטן שלי רוכב על - "גז עד הפח", 
איך התלבטת בין ג'יפ, לרכב רגיל ולאופנוע בסוף החלטת ללכת על הכל. גם וגם וגם. 
הפכת דלק לאבק ... 
 ביתיה רן כותבת על אחיה רס״ן אור יוסף רן

כדי להבין מה התחולל בתוכי כששמעתי על מותו של איתן צריך להתחיל במותו של אחי וכדי להבין מה התחולל בתוכי כששמעתי על מותו של אחי , צריך להתחיל במותה של דורית . עד לאותה תקופה היתה לי ילדות נפלאה , זוג הורים מדהימים עם המון ציונות ותמימות נעורים, הם עלו על אוניה עם הגרעין , שהכין אותם לעליה לקיבוץ . הילה מיקולשיק טובול כותבת על אחיה סמ״ר אריה טובול

חיוג, צליל, איפה הטלפון? 
"הכי אחי שבעולם" 
שקט , חלל. 
אתה חסר. 
יום הולדת , 
חגים, 
מי יסדר ויתקתק את החיים? אורטל אליאב כותבת על אחיה רס״ן אוריאל ביבי

דקל אהב לטייל בטבע, לחשוב ולהתחבר. אלו היו רגעי הנחת שלו. 
אני זוכר את הטיול האחרון שלנו. זה היה לנחל ״משהו״, ואני זוכר ששאלתי אותו: ״תגיד, אתה זוכר את הטיול שלנו, אז, בפברואר? לאן זה היה?״ 
והוא, בחצי חיוך ענה לי: בנחל ״משהו״. 
 עדן סויסה כותב על אחיו סרן דקל סויסה

רפי אח יקר, יש לי חור בלב בצורה שלך החדרים והעליות בלב מלאות בך. הימים כבר לא אותו הדבר ושום דבר לא יחזור להיות כשהיה. עינת חסון כותבת על אחיה סגן גונדר רפי אלקלעי